עוד סיפור אחד של אהבה / The Sun

יש כל כך הרבה מה לכתוב על מה שעבר עליי בשבוע האחרון שזה פשוט לא יתואר... כל כך הרבה שאני כבר לא זוכר איך זה התחיל.
אני רק זוכר שהשבוע הקודם היה מעייף, הרגשתי שהוא אפילו כל כך לא נחוץ. יותר מידי דיבורים ועוד באמת על שטויות. הראש לא היה מוכן לזה, במיוחד לא ללימודים. למרות שזאת הפעם הראשונה שיש לי הרגשה שאני עשיתי מבחן בהיסטוריה על ציון שהוא יותר מ 80. התחלנו גם את החזרות לטקס יום השואה.
להגיד את האמת, אני חייב לציין שמגיעה לולריה את כל הכבוד על זה שהיא רשמה קטעי קריאה כל כך חזקים לטקס שבאמת אתה יכול להרגיש כאילו אתה נמצא שם ורואה את זה בעיניים שלך. אבל, זה רק החלק הטוב. כמו בכל חזרות מתחילים ריבים ובאמת שעל שטויות.
השבוע אני רבתי עם חבר ממש טוב שלי. עם קובי. בכנות, זה לא הגיעה לו. אני התנהגתי בצורה ממש לא יפה ואפילו אולי טיפה אנוכית. היה עליי יותר מידי באותו שבוע, קובי כנראה היה רק הטריגר. אז עכשיו אני חושב שזה הזמן הכי טוב להגיד שאני ממש מצטער על כל מה שקרה, כי באמת לריב עם קובי זה אחד הדברים שאני הכי פחות רוצה לעשות.

(יש הרבה פסקאות היום, יש הרבה מה לספר)

עכשיו נזוז עם הזמן קצת קדימה ליום שלישי. דבר ראשון זה היה יום ההולדת שלי, כן כן, אני כבר בן 17. אני אף פעם לא כל כך התלהבתי מימי הולדדת. אני אפילו ניהיה דיי עצוב כשאני חושב על זה. כי בעצם זה עוד יום שאתה מתקרב למוות שלך, אני לא מצפה שמישהו יגיב על זה, אבל בעצם זה גורם לך לחשוב שבעצם אתה צריך לחיות כל יום שלך כאילו זה היום האחרון. לא לבזבז זמן. אני חושב שבגלל זה אני כל כך נלחם על דברים שאני מאמין בהם, אחרת זה נראה כאילו אני סתם מבזבז את הזמן.
באותו יום שלישי, אני הלכתי לסרט ולא הפעם לא לאווטר. מספיק פעם אחת. לסרט הלכתי עם יהודית, זאת שאז הייתה השאלה הכי גדולה בחיים שלי. ובאמת שאני שמחתי ללכת איתה. באותו יום אני ויהודית חזרנו. ותקראו לי טיפש, תקראו לי איך שאתם רוצים אבל אני שמח. אני יודע שהפעם זה יהיה אחרת. אני מקווה שגם היא חושבת ככה, למרות שהיא יכולה גם לחשוב אחרת. זה בידיוק אותו סיפור של אהבה. אולי אהבה נשמעת מילה גדולה עכשיו, אולי אני גם טועה כשאני משתמש במילה הזאת, אבל ככה זה בחיים. עושים טעויות. גם כשאתה יודע שאתה עושה טעות אתה עושה אותה. זה אחד מהדברים שלמדתי בזמן האחרון, לפעמים זה טוב לעשות משהו שאתה יודע שהוא טעות, רק כדי להווכח בתוצאות.
לסיום, זה היה שבוע עמוס. הוא נגמר בצורה אדירה, ורותי כנראה צדקה אולי באמת עכשיו הכל נראה הרבה יותר וורוד, אפשר לראות את השמש. אני אסיים הפעם בשני שירים, כי אני מאמין ששניהם דיי מתארים את היומיים האחרונים.
הראשון:


השני:


שלכם, טד.
נ.ב.
"The way she felt when she first saw me"