מי זאת?

שאלה טובה אה?
מעניין אותי גם לדעת, מי זאת ולמה אני כמו דפוק לא לקחתי את הטלפון שלה?!
אז נתחיל?
אתמול בפעם הראשונה הייתי בהופעה של מרסדס בנד. להופעה הלכתי עם מאי ויהודית ובאמת שזה היה טוב. ישבנו אפשר להגיד על הבמה! ובאמת שזאת חוויה אדירה לראות כל כך הרבה אנשים שרים ביחד את השירים שהם שרו. זה כמו אוריגה אדירה כזאת, נו אני לא יודע איך לתאר את זה. היו שם אנרגיות מטורפות. והייתה שם ילדה אחת שכל ההופעה הסתכלתי עליה, וידעתי שהייתי צריך לבקש ממנה טלפון אבל לא. זה מסוג הדברים שאתה אחרי זה ממש מתחרט עליהם. אבל כאלה החיים. נכון?
אחרי ההופעה האדירה הזאת נגררתי עם אילנה וההורים שלי לראות את הסרט אווטר. זה אולי אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי. זה ניצח את פייטקלאב, כן מסתבר שזה אפשרי. זה סרט שהלך שלוש שעות בלי הפסקה, וקשה לשבת כל כך הרבה זמן. מילא הוא היה מותח אבל גם זה לא היה שם. לפי דעתי זה היה סרט הוליוודי טיפוסי.
יום שבת כמו כל יום שבת עבר במחשבות. תופתעו לדעת כמה אפשר לחשוב על אותו נושא בלי להגיעה למסקנות חדשות. וכן זה מה שאני עושה. מה שכן אני שמעתי לפני כמה ימים ברדיו משפט נורא יפה:
"מה ההבדל בין אהבה בשלה ולא? אהבת לא בשלה אומרת 'אני אוהב אותך מפני שאני זקוק לך'. אהבה בשלה אומרת 'אני זקוק לך מפני שאני אוהב אותך'. (אריך פרום)
לסיום קאבר:

זהו להיום תגיבו.
שלכם, טד.

נ.ב.
"אם אתה אוהב מישהי, שלח אותה לחופשי. אם היא תחזור, היא שלך לתמיד. אם לא - היא לא היתה שלך מעולם. (אנטואן דה סיינט אקזופרי)"

מאוחר מידי, מיותר מידי, מנוכר מידי...

זאת בדיוק ההרגשה שעטפה אותי בימים האחרונים. שהכל מאוחר מידי, מיותר מידי, מנוכר מידי... זה כאשר לא מבינים אותך, או שלא יכולים להבין אותך. באמת שקשה להבין מה עובר על בנאדם עד שאתה מגיעה למצב שלו. למרות שיש לזה צד חיובי, לפחות ככה זה נראה לי. אותו הזמן שזה רק אתה או רק אתה והבן אדם היחיד שבאותו רגע אתה רוצה לדבר איתו. זאת מן אינטימיות כזאת שאפשר להשיג רק במצבים מסויימים.
אולי הרבה אנשים רואים בזה שאתה מתבודד מן עצבות. וזה לא רחוק מהמציאות. לפי דעתי עצם העובדה שאתה מתבודד זאת הדרך שלך להשיג עם עצמך דין וחשבון. דין וחשבון תוכל להשיג רק כאשר אתה תגיע להבנה מלאה עם עצמך. מה שיותר עצוב במצב שלי זה שאני יודע מה אני צריך לעשות ומה לא. אני לא פשוט לא רוצה. זאת אותה הרגשת הפספוס שאני כל כך רוצה שכבר תעלם או שלא. אני לא יודע כי זאת הרגשה כזאת של הצלחה וכשלון בו זמני, נו לפחות במצב שלי.
אולי אני כבר עשיתי הכל? אולי לא?
אני לא יכול לענות על השאלה הזאת. כי אני הרגשתי שאני נתתי מעצמי יותר מידי ולא קיבלתי כלום בחזרה. יכול להיות שזה נכון. תגידו לי אתם!
אני יודע שזה נשמע קצת חד צדדי. אני לא מתכוון שזה ישמע ככה. אני מבין טוב מאוד מה קורה בצד השני. אולי אני חושב שאני מבין. כי בכנות בחחים לא יצא לי לשבת ולהבין באמת למה היא עושה את מה שהיא עושה.
המסקנה: כנראה שעכשיו זה כבר מאוחר מידי, מיותר מידי, מנוכר מידי... ולצעוק לך בשמך, אני כבר לא מתכוון.
שלכם, טד.

נ.ב.
"Ain't no sunshine when she is gone"

האושר בא בזעם

זה יכול לקרות, ככה מסתבר. זה היה הסוף שבוע הכי הזוי שהיה לי. מכל הבחינות. זה התחיל עוד ביום חמישי, זה היה יום ממש טוב, זה היה היום שבו באמת לא היה אכפת לי מההשלכות של דברים שאני עושה. נכון שהם לא איחרו לבוא אבל היה נחמד לשינוי להתנתק. אני מאמין שיש כאלה שחיים ככה כל הזמן, בלי לחשוב מה יקרה. אני עדיין תוהה איך הם עושים את זה?

שישי היה קצר, מכון בדרך מבית ספר חזרה הבייתה פגשתי את הראל, זוהר וניב. היה נחמד להתעדכן, בכל זאת לא ראינו אחד את השני תקופה מסויימת. זה מדהים שיש כאלה אנשים כמוהם. הם באמת יודעים איך להנות מהחיים בלי בעיות בלי סיפורים נקי רק הם ומה שקורה. באותו יום שישי בא הכאב הנורא. פצעתי את היד בזמן חימום למשחק כדורסל. איזה מבאס זה כשהחיים פתאום מחליטים לשנות לך את התוכניות, ממש חיכיתי למשחק הזה. אבל אתם יודעים מה אומרים "כאלה החיים".

שבת, כמו כל יום שבת, משעמם. מלא מחשבות. על מה? על מה שאתם רוצים. לחשוב (או לנתן) זה דבר שיכול להוביל או לדיכאון עמוק או להבנה טהורה. זה תלוי לאן תרצו לקחת את זה. מכל דבר אפשר להוציא טוב ורע. נו אתם יודעים להסתכל על חצי הכוס המלאה. או הריקה. איך אני מסתכל על זה? אני לא יודע. אני מנסה לראות את זה ריאלית, ובכנות זה לא כזה טוב, או שכן. אני כנראה פשוט עדין לא רואה את זה.
בסוף שבוע האחרון יש איזה שיר ששמעתי הרבה ובאמת שאני ממש ממליץ עליו.




זהו להיום, תגיבו.
שלכם, טד.

נ.ב.
"ורק אחד אמר ילד ילד עוד תוריד את הירח בשבילם"

חייב לצאת...

מכירים את זה? שאתם חייבים לצאת מהמצב שאתם נמצאים בו. אתם כבר לא יודעים מה נכון ומה לא. אני החלטתי לתת לראש שלי קצת לנוח ולהפסיק לחשוב. לקבל החלטות בשנייה, בלי למשוך זמן. מה זה נותן? תנסו. נכון, שעושים הרבה שטויות אבל אתם גם תבינו שאתם עושים דברים שאם הייתם חושבים עליהם לפני בחיים לא הייתם עושים אותם וזה כל היתרון בלעשות ולא לחשוב.
נראה לכם החיים שלי התקדמו לאנשהו? לא, הם לא. זה גם לא נראה שהולכים להתקדם לאיזה שהוא מקום בזמן הקרוב. כל יום אותו הדבר. או קיי, חוץ מהיום. היום היה יום טיפה שונה. הוא נתן לי תחושה של בטחון עצמי, של הרגשה שלא הכל גרוע כמו שחשבתי שזה. אני מתכוון נכון שאני כנראה הולך לוותר או שכבר ויתרתי אני לא יודע אבל זה מרגיש כאילו הייתה איזה נקודה שפספתי והיום ראיתי אותה.
כמו כל דבר בחיים אנחנו נמדדים לפי המעשים שלנו. כמו שאמרתי לפני כמה זמן. החיים שלנו אלא הבחירות שאנחנו מחליטים. להגיד שבחרתי בהחלטה הנכונה, אני חושב שכן. פעם ראשונה שאני עושה ולא חושב. זאת כנראה תיהיה הפעם האחרונה, אני לא ממש טוב בזה.
אני הבנתי דבר אחד. אני צריך שינוי. אני חייב לצאת מהמקום שאני נמצא בו עכשיו. המקום הזה משגע אותי!
קאבר לסיום:


שלכם, טד.

נ.ב.
"I try to laugh but cry instead"

אמצע שבוע

כן כן, מכירים את זה? אמצע השבוע. כבר אין לך כוח לשומדבר. אבל אין ברירה צריך להמשיך בחיים, ללכת לבית ספר וללמוד. נכון שרובכם לא אוהבים את זה. לא שאני חובב גדול של למידה, נו זה תלוי מה מלמדים.
אחרי הפילוסופיה של פעם שעברה אני כבר לא יודע מה נשאר לכתוב. באמת ששומדבר לא משתנה. אהה חוץ מזה שחזרתי לדבר עם קובי (יעקב).
אז אני אספר לכם קצת על החבר הכי טוב שלי, כן כן, קורה שחברים רבים. אבל בשביל מה יש חברים אם לא לריב איתם? אז את קובי הכרתי לפני בערך 4 שנים במחנה קיץ. מאז פשוט אנחנו חברים. איך לתאר אותו הוא שובב כזה, אוהב לעשות שטויות אבל כאשר קובי רוצה משהו הוא הולך ומשיג את זה. הוא תמיד יהיה שם בשבילך ברגע שאתה הכי צריך אותו.
על מי עוד לא סיפרתי? לא יודע יש יותר מידי אנשים! אחרי זה כשיבוא לי.

אתם יודעים חשבתי על זה ויש לי שאלה לכל אלא שקוראים ( יש כאלה?! ).
איך אתם שוחכים מישהוא/היא?
נגיד היו לכם רגשות חזקים כלפי מישהוא/היא איך יוצאים מזה? אני בספק שלמשהוא פה יש תשובה. זאת באמת שאלה קשה. אני לא מאמין שמרגשות אמיתיים אפשר לברוח או לשכוח או כל דבר אחר. אלא אם כן אתה קובי, אז פשוט אין לך רגשות או כמו שקובי אומר "אתה צריך לב מפלסטיק, גמיש כזה".
להגיד שאני החלטתי לשכוח, אני לא יודע! זאת לא החלטה שמקבלים סתם פתאום, אני בכלל בספק אם זאת החלטה שמקבלים בכלל. מה שבטוח זה אבוד. וצריך להתמודד עם זה. ופה אני בדיוק חוזר לקובי אילנה ושלי, הם תמיד שם בשבילי. "אתה יכול לשכוח את אלו שצחקת איתם, אתה לעולם לא תשכח את אלו שבכית איתם".
אז כנראה אני לעולם לאשכח אותם.

נ.ב.
"Please don't ever let go Oh No"

שום דבר לא נמשך לנצח

כנראה זה נכון, שומדבר לא באמת נמשך לנצח. אני לא אכנס למשמעות של נצח וזמן וכל זה אבל תחשבו על זה. כמה דברים אתם מאבדים? כמה דברים אתם מוצאים? אתם מרוצים מעצמכם? כי אם לא אז צריך לשנות משהו. אני לא מדבר על לשנות משהו בסביבה, הסביבה תשתנה לבד תראו מה אתם עושים לא טוב.
למה ההתחלה הזאת?
אני בעצמי לא יודע. ביום האחרון יצא לי לחשוב הרבה על דברים שאני עושה ועשיתי, על דברים שאמרתי ועל איך שהתנהגתי. להגיד את האמת אני לא כל כך חושב שעשיתי שטויות. אני יוצא מנקודת הנחה שלכל דבר בחיים יש סיבה, אם אתה עצוב כנראה יש לזה סיבה. אבל, שוב העצבות זאת בחירה שאנחנו עושים. אני יכול לבחור להיות שמח זה עניין של בחירה כמו כל דבר בחיים. אני את הבחירה שלי עשיתי בעניין שבזמן האחרון מעסיק אותי הכי הרבה.
כן סיפרתי לכם על הילדה הזאת, לפעמים היא מבלבלת אותי אבל אין מה לעשות יש לי אליה משהו. תקראו לי משוגע תקראו לי חולה אבל עובדה אני נלחמתי על משהו שאני האמנתי בו למרות כל הסיכויים, ואם בכנות אני כבר רואה את זה נכשל. את האמת ליפול שוב זה לא נורא כי זה היה מתוך בחירה, בחירה אולי שגויה אולי לא, שוב לכל דבר יש סיבה.
===================================================

טוב אני עוד כמה רגעים חוזר לנושא הזה אבל לנושא טיפה אחר...
אתמול הייתה הפעם היחידה שראיתי "האח הגדול". (מה באמת?!) כן באמת. תאמת ראיתי רק כדי אחרי זה לבוא לפה ולהגיד לכם עד כמה לפי דעתי זה מבזה את המדינה שלנו. אני רואה את "האח הגדול" כניסוי בפסיכולוגיה. איך יתנהגו אנשים מסוימים במצב מסוים. וכפי שזה נראה עד עכשיו עדיף שלא היו עושים את זה. אתם מבינים שבעצם אנשים מקימים "מחנות" אחד נגד השני. אנחנו אחים! מאותה מדינה מאותה לאומיות. איך אתם יכולים לעשות כאלה מריבות אחד בין השני? ועוד בשביל מה? זה רק מראה עד כמה הבנאדם מסוגל לעשות הרבה בשביל כסף.
טוב זהו להיום חח אמרתי מספיק על זה, נחזור לנושא הקודם.


פעם אחת שמעתי שבשביל וולס צריך שניים... כמו שאני הבנתי את זה ופירשתי לעצמי זה אומר שבשביל אהבה צריך שני צדדים. אפשר להסכים עם זה. אני לא הולך להגיד שומדבר נגד אלא רק לחזק. נראה לי שאנשים צריכים ללכת עם הרגשות שלהם עד הסוף. עד שהם עזובי כוחות. להלחם. לא לוותר. הרי אף אחד לא יעשה את המלחמות שלך. אני רואה את זה שכאשר מישהוא הולך עד הסוף זה מראה את הרצון שלו, את החוזק המנטלי. מה שלפי דעתי אומר המון.

טוב רשמתי הרבה פילוסופיה היום, אני אתן לכם להתמודד עם זה.
שלכם, טד.

נ.ב.
"But nothing lasts forever, but be honest babe
It hurts but it may be the only way"

עוד יום שבת...

כן אה... איזה כותרת נראה כאילו אני רושם כבר שנים. זה פשוט כמו כל יום שבת חסר משמעות. קם בבוקר, מתרחץ, אוכל רואה איזה סרט ושיעורים... רק שהיום זה לא מסתכם בזה היום גם עבודות גינה.
זה אולי אחד הדברים הכי שנואים עלי עבודות גינה. למה אתם שואלים? כי אני מתעצל... אבל זאת יכולה להיות תשובה להכל. תאמת בגלל שזה מכאיב ומעייף, זה כמו שבת מנוחה בלי המנוחה.
אם כבר אמרתי סרט, היום ראיתי ( בעזרת המלצה של פשה ) את הסרט "מועדון קרב". אלה היו אולי השעתיים הכי מבוזבזות בחיים שלי. נכון שזה סרט פסיכולוגיה והכל אבל זה היה כל כך חסר פואנטה. הדבר היחיד שהבנתי מהסרט שבקלות בנאדם עם פיצול אישיות מארגן לעצמו קבוצה שיכולה להשתוות לנאצים. וגם פה זה בעזרת השטלת טרור. עוד שמתי לב שהבמאי או התסריטאי של הסרט הזה הם נורא פסימיסטים לגבי העולם, זאת לא השקפת העולם שלפי דעתי צריך להעביר, לא צריך גם שהכל יהיה ורוד אבל ריאליות! זה גם לא סגנון הסרטים שאני אוהב. אני יותר בכיוון של רומיאו ויוליה או ארמגדון, סרטי כוסיות כאלה.
אם כבר הזכרתי את פשה, אחד האנשים הכי סטלנים שאני מכיר. באסיסט וסתם פילוסוף. למה פילוסוף? רק את פשה אפשר לתפוס באמצע היום חושב על משהו נורא עמוק ואז מנסה להעביר לך את המחשבה שלו. בחור טוב פשה הזה.
שאלו פה בתגובות למה טד? אז טד מוסבי זאת דמות מהסדרה איך פגשתי את אמא שלכם. וזה נראה כאילו אני דיי כמו הדמות הזאת אותם מטרות אותם חברים אותם הכל.
מה עוד אפשר להגיד לכם? אהה כן עשיתי היום קאבר אתם מוזמנים לראות =]


סתם עוד יום שבת כנראה הוא יגמר בזה שאני אלך לשחק כדורסל. ( ה-משחק).
הייתי מספר לכם עוד קצת על החיים אבל בנתיים שומדבר לא משתנה, אז זה הכל להיום
שלכם, טד.

נ.ב.
"Hey Jude dont be afraid"

התחלה?!

אז בבלוג הזה ( שאני מקווה שאני אמשיך להריץ הרבה זמן ), אני אספר על החיים שלי, אולי קצת משפטי חוכמה קצת שירים והמון תהיות. מי יהיו פה? אותם אנשים שבעצם החיים שלי סביבם.
אז נתחיל מלפני כמה ימים...
סגרתי את הפייסבוק! כן. זה אפשרי. לא, אני לא מתכנן לפתוח אותו שוב בזמן הקרוב. נו דיי כמה אפשר נמאס... הפייסבוק הפך למרכז החיים של המון אנשים שאני מכיר. לפי דעתי יש דברים שאני לא צריך לראות בפייסבוק. בשביל מה סתם להתבאס? אנשים צריכים לסנן את מה שהם עושים בפייסבוק.
אז כן... אחרי שאני סגרתי את הפייסבוק אני צריך להביע את עצמי איפשהו, כמו שאמרו אילנה ויהודית: " לאן אתה תעלה קאברים ותשפוך את הלב" ( נו זה לא בדיוק ככה אבל לזה הן התכוונו), אז כנראה אני אעשה את זה פה. הרי בשביל זה יש בלוגים.
אם כבר הזכרתי את אילנה ויהודית בואו אני אספר לכם קצת על האנשים שלי. ( יש הרבה אז אני אספר על כל אחד בזמנו, אל תעלבו).
אז נתחיל מאילנה ( פלקס ), כרגע אחד האנשים הכי קרובים אלי. כשאני אמצע מילים לתאר אותה אני אעשה את זה.
ויהודית שהיא בעצם כמו בכל סיפור האהבה. אותה אחת. לפחות ככה זה נראה בנתיים, אז לא לתפוס אותי במילים כאלה.
כמובן שיש את שלי שהיא החברה הכי טובה שלי מאז כיתה ז'. גם עליה כאשר יצא נדבר. אגב, כן אפרופו אני בי"א.
חופשי השנה הכי משעממת שיכולה להיות. ועוד עם המגמה המציקה הזת פיזיקה מחשבים. שאלוהים יעזור.
יש גם את קובי אבל בנתיים הוא מעצבן אותי אז נזכיר אותו בזמן אחר.

אז זהו ככה בעצם התחלתי את הבלוג. יש עוד מלא שלא הכרתי לכם אבל הכל בעת זמנו.
שלכם, טד.

נ.ב.
"Hate to love and love to hate her"