חופש...

באמת?! מאיזה יום? חופש זה מונח שלא קיים אצלי. זה לא עניין של חופש מהלימודים, זה עניין של מחשבות. זה דברים שכל הזמן רצים לך בראש ולא עוזבים אותך לרגע. מחשבות, שהייתי מקווה שלא הייתי חושב, או חושב שלא הייתי מקווה. תסתכלו איך שתרצו אבל זה לא חופש.
אז מה היה לנו? פורים.
אני לא מת על החג הזה, בינינו שומדבר מיוחד באנשים שקצת משתחררים. לכו לשתות באיזה בר ויהיה את אותו אפקט. התחפושות זה משהו שאני לא אוהב, ואין הסבר למה. פשוט ככה. בבית ספר היה לנו פורימון הכי מעפן שהיה לנו אי פעם. כזה שעמום לא חוויתי מאז שיעור המחשבים האחרון שלי, תאמינו לי זה משעמם. לאומת זאת בגן יבנה היה ממש טוב. הופעה לא רעה של כמה להקות, ליעד ומאור נתנו בראש. ובכלל היה נחמד לראות את כולם אחרי כל כך הרבה זמן.
כבר שלושה ימים יורד גשם, זה אחלה. אני אוהב את מזג האויר הזה. זה בדיוק מה שאני מרגיש עכשיו. אני לא יודע איך קוראים לזה אבל נראה לי, סערת רגשות. כן, זאת המילה. סערת רגשות. אני לא יודע מה עובר עלי. אסנת צודקת בדבר אחד, רק בגיל הזה אתה יכול להרגיש את הכאב הזה. זה משהו שכנראה אני בר מזל שאני מרגיש אותו ובייחד עם זה חסר מזל. אני לא יכול להגיד שלא היו לי גם תקופות טובות. בטח שהיו. הרי פעם היו לי תקופות שהייתי קופץ מהמיטה. היו לי תקופות.
עוד יומיים חוזרים לשגרה, לא שכל כך יצאתי ממנה. הכל הרי בראש. ובראש שלי עדיין בלבול אחד גדול. ובנימה "אופטימית" זו אני אסיים את הפוסט של היום. בעצם באמת את נסיים בשיר אופטימי.

שלכם, טד.

נ.ב.
"והגשם יבוא וישטוף כל כאב"

מצטער, נראית המילה הכי קשה...

לפעמים זה נכון. לפעמים "מצטער" היא המילה הכי קשה, מכל הבחינות. קשה לבקש סליחה ולהודות שטעיתה, וקשה גם לשמוע את המילה אם אתה מבין שזה עלול לצער אותך.
אני חושב שבנאדם אמיץ באמת זה אותו אחד שיוכל לבוא ולהגיד שהוא טעה. בלי להתחבא מאחורי תירוצים או הסברים. אבל גם טעויות זה משהו שלפעמים צריך לעשות. יש מקרים שאתה יודע שזאת טעות לעשות דבר מסויים, אבל אתה עושה את זה. למה אתה עושה את זה? זה פשוט משהו שקורה. אתה רוצה לטעות כדי באמת להבין שטעית. קשה להסביר את זה במילים. אני בטוח שכל אחד מתישהו עשה טעות שהוא ידע שזה יגרום לו רע. עצם העובדה שהבנת שעשיתה טעות והודתה בה זאת התקדמות.
אמרתי שקשה לשמוע את המילה סליחה, זה נכון. אין הרבה דרכים לתאר מצב שבו אתה תשמע את המילה הזאת. דוגמא למצב שבו קשה לשמוע את המילה הזאת היא כאשר אתה נדחה (ע"י מישהוא/היא). דוחים אותך ואומרים סליחה. על מה סליחה? זאת הייתה החלטה שלך, אין מה להצטער. הרי בכל זאת אני תמיד רוצה שיהיה רק טוב בשביל אותו אדם.
אני יודע שזה לא יום כיפור והנושא הזה נראה כאילו הוא נפל משומקום, אבל בעצם לבקש סליחה לא צריך רק בימי כיפור. אתם פוגעים באנשים גם בימים רגילים. אז תקומו על הרגליים ותראו בגרות, לכו תבקשו סליחה.

אני גם הייתי רוצה לבקש סליחה מכל אותם אנשים שפגעתי בהם, בין עם זה במכוון או לא.
אני אסיים בקאבר

שלכם, טד.

נ.ב.
"By now, you should somehow realize what you got to do"

יום האהבה

אז היום ה- 14 בפברואר, הידוע בשמו "יום האהבה". זה אחד מאותם ימים שאתה אמור לבוא לאותם אנשים שאתה אוהב ופשוט להגיד להם את זה. להיות איתם באותו יום...למרות שאני חושב שיום שלא רק ה- 14 בפברואר צריך להיות יום האהבה. כל יום שבו אתם מרגישים רגשות כלפי מישהו, אימרו לו את זה. "אהבה" היא לא מילה גסה.
אהבה לאומת דברים אחרים אף פעם לא הולכת. היא יכולה להשתנות לרגש אחר, אבל אתה תמיד תרגיש רגשות כלפי אותו בנאדם. להגיד שאני יודע מה אני מרגיש. אני חושב שכן. זה עוזר לי? אני חושב שלא. זה מאותם הדברים שאי אפשר להסביר. אתה צריך פשוט להיות במצב הזה.
אני מניח שזה יהיה הפוסט הכי קצר שכתבתי, כי אין לי הרבה מה להגיד.אני רק אוסיף ואומר שאני אוהב את כל אותם אנשים שנמצאים איתי ועוזרים לי כשאני הכי צריך את זה, ואותה.
לסיום שיר שלפי דעתי הוא אחד משירי האהבה הכי גדולים.

יום האהבה שמח.
שלכם, טד.

נ.ב.
"זה עוד יום בחיים שהחליטו לציין בו את יום האהבה, אז שכל יום בחייך יהיה עם אהבה"

רוצה ללכת

מה נתן לא סיימנו עם זה? זאת כנראה המחשבה שתעבור לכם בראש אחרי שתקראו את הכותרת. אז כן סיימנו עם זה. "רוצה ללכת" זה לפי דעתי אחד השירים הכי יפים של הלהקה שייגעצ שחזרתי לשמוע לאחרונה. להגיד שהשיר הזה לא נכון גם לגבי?! הוא כן. ועוד איך כן. פשוט כמו שהרבה אמרו לי הגיעה הזמן להמשיך הלאה.
אז המשכנו הלאה לימולדדת של דני. וזה באמת היה נחמד מאוד. קודם כל בהצלחה לדני ורותי, רק אושר ושמחה. המסיבה של דני באמת הייתה מהנה. מכל הבחינות. זה לא רק זה שהייתה מוזיקה משובחת, אלה היו אנשים שעשו את המסיבה הזאת למסיבה לא רעה בכלל. אפילו הכרתי כמה אנשים שלא הכרתי.
הייתה לי שיחה עם שלי לא מזמן. עלתה השאלה אם אנשים צריכים להלחם על העקרונות שלהם למרות שהם יודעים שזה לא יביא שום תועלת. אחרי ויכוח זה מעניין בנושא הזה שאלתי את שלי שאלה אחת. זאת שאלה שאני חושב שכל אחד צריך לשאול את עצמו: מי אתם? הטיפשים שנלחמים על העקונות שלכם בידיעה שזה לא יצא או הטיפשים שמוותרים בלי לנסות. מי אתם?
היום בלילה מתחיל סוף שבוע "האול-סטאר"! מה זה?! זה סוף השבוע שבו משתתפים רב שחקני הכדורסל הטובים בעולם. השנה כספי ישחק בנבחרת הטירונים בשבוע האולסטאר. אז נקום טיפה מוקדם ונראה את המשחק.
היום ראשון יהיה יום האהבה. כמובן שאני אעשה פוסט נורמלי ביום ראשון, אבל ככה על קצה המזלג. האהבה היא לא משהו שמחפשים, אהבה זה מה שמרגישים כשאתה ליד הבנאדם, כשאתה יכול להיות מסופק רק מהמבט שלו. כל השאר זה לא שווה את זה. תחשבו על זה.
עוד קאבר, זה בנתיים האחרון =]

כאן נגמר עוד פוסט שאני מקווה שריגש, נגע, עיניין מישהוא.
שלכם, טד.

נ.ב.
"ויש כל כך הרבה דברים שעוד רציתי להגיד לך... שתדעי"

שנים חסומות

זה מה שמחכה לי בזמן הקרוב, לפחות ככה זה נראה. מאיזו בחינה חסומות? אני לא יודע. אני מניח שרגשית. למרות שעכשיו אני מרגיש שאני מוכן, אני לא בטוח שהעולם מוכן. אבל אני כן. אני בטוח בזה שלי כבר לא אכפת ואני עברתי. (מחיאות כפיים).
אז איפה אני עכשיו? כנראה תקוע במקום. לא שזה משנה הרבה מהמקום שבו הייתי קודם, אבל לפחות עכשיו אני יודע שלא אכפת לי מה יקרה. אני לא אדאג. אני אהיה מוכן לכל דבר שיבוא. הרי בסופו של דבר "יהיה טוב". זה מה שכולם אומרים. אני מניח שבשביל מישהו זה באמת נכון, ובאמת הכל הסתדר. ואצל כל מי שלא, זה בדרך.
זה נראה כמו עוד פוסט חסר פואנטה. אבל ככה זה עכשיו אין מה לכתוב. שומדבר לא משתנה. אז נכון שאתה הולך לבית ספר ושאתה נושם ועוד מיליון ואחד דברים שאתה מסוגל לעשות רק כי אתה חי. אבל זה לא זה. זה לא הטעם שאני הייתי רוצה שיהיה לחיים שלי.
אין לי עוד הרבה מה להוסיף. אני אסיים בקאבר:

שלכם,טד.

נ.ב.
"אני רק יודע שהקיר הזה נשבר, ואני... לא חוזר"

פצעים ונשיקות

כן זאת הכותרת להיום, מאיפה אתם שואלים? זה פשוט המצב רוח.
הרגשה של שחרור ושל ניתוק וביחד עם זה תחושת איבוד. זה משתלב אבל אני יותר שמח שזהו זה. זה נגמר. כמה זמן אני כבר מחכה לרגע הזה?! שפשוט זהו. אני לא יודע אם זה טוב או רע. הזמן יראה, בנתיים זה אחלה. אני מתחרט? לא! זאת נראה לי התשובה הישירה היחידה שאני יכול לספק. באופן כללי אם תשאלו אותי יש מישהיא חדשה? אני אגיד, לא. אבל זה נראה כאילו היא לא רחוקה. כן, כן. היא איי שם מעבר לפינה. אני מניח.
אז לאן עכשיו? אני לא יודע. אל אותו מקום שבו הייתי פעם אני לא מתכוון לחזור. עכשיו זה יותר בכיוון של לתפוס את עצמך בידיים ולהתחיל לנהל את החיים שלי.
פצעים ונשיקות, זה מה שנשאר תמיד אחרי רגשות. או אחרי אהבה או אחרי איך שתקראו לזה, כאשר אתם עם מישהו. פצעים ונשיקות, זה הבאלנס המושלם.

רשמתי טיפה פילוסופיה היום, אבל אם אתם לא רואים את זה אז תקראו את הפוסטים הקודמים.
שלכם, טד.

נ.ב.
"היא אמרה לי תודה אני כבר אבודה"