זה יכול לקרות, ככה מסתבר. זה היה הסוף שבוע הכי הזוי שהיה לי. מכל הבחינות. זה התחיל עוד ביום חמישי, זה היה יום ממש טוב, זה היה היום שבו באמת לא היה אכפת לי מההשלכות של דברים שאני עושה. נכון שהם לא איחרו לבוא אבל היה נחמד לשינוי להתנתק. אני מאמין שיש כאלה שחיים ככה כל הזמן, בלי לחשוב מה יקרה. אני עדיין תוהה איך הם עושים את זה?
שישי היה קצר, מכון בדרך מבית ספר חזרה הבייתה פגשתי את הראל, זוהר וניב. היה נחמד להתעדכן, בכל זאת לא ראינו אחד את השני תקופה מסויימת. זה מדהים שיש כאלה אנשים כמוהם. הם באמת יודעים איך להנות מהחיים בלי בעיות בלי סיפורים נקי רק הם ומה שקורה. באותו יום שישי בא הכאב הנורא. פצעתי את היד בזמן חימום למשחק כדורסל. איזה מבאס זה כשהחיים פתאום מחליטים לשנות לך את התוכניות, ממש חיכיתי למשחק הזה. אבל אתם יודעים מה אומרים "כאלה החיים".
שבת, כמו כל יום שבת, משעמם. מלא מחשבות. על מה? על מה שאתם רוצים. לחשוב (או לנתן) זה דבר שיכול להוביל או לדיכאון עמוק או להבנה טהורה. זה תלוי לאן תרצו לקחת את זה. מכל דבר אפשר להוציא טוב ורע. נו אתם יודעים להסתכל על חצי הכוס המלאה. או הריקה. איך אני מסתכל על זה? אני לא יודע. אני מנסה לראות את זה ריאלית, ובכנות זה לא כזה טוב, או שכן. אני כנראה פשוט עדין לא רואה את זה.
בסוף שבוע האחרון יש איזה שיר ששמעתי הרבה ובאמת שאני ממש ממליץ עליו.
זהו להיום, תגיבו.
שלכם, טד.
נ.ב.
"ורק אחד אמר ילד ילד עוד תוריד את הירח בשבילם"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה