יום שבת, 6 בפברואר 2010

שנים חסומות

זה מה שמחכה לי בזמן הקרוב, לפחות ככה זה נראה. מאיזו בחינה חסומות? אני לא יודע. אני מניח שרגשית. למרות שעכשיו אני מרגיש שאני מוכן, אני לא בטוח שהעולם מוכן. אבל אני כן. אני בטוח בזה שלי כבר לא אכפת ואני עברתי. (מחיאות כפיים).
אז איפה אני עכשיו? כנראה תקוע במקום. לא שזה משנה הרבה מהמקום שבו הייתי קודם, אבל לפחות עכשיו אני יודע שלא אכפת לי מה יקרה. אני לא אדאג. אני אהיה מוכן לכל דבר שיבוא. הרי בסופו של דבר "יהיה טוב". זה מה שכולם אומרים. אני מניח שבשביל מישהו זה באמת נכון, ובאמת הכל הסתדר. ואצל כל מי שלא, זה בדרך.
זה נראה כמו עוד פוסט חסר פואנטה. אבל ככה זה עכשיו אין מה לכתוב. שומדבר לא משתנה. אז נכון שאתה הולך לבית ספר ושאתה נושם ועוד מיליון ואחד דברים שאתה מסוגל לעשות רק כי אתה חי. אבל זה לא זה. זה לא הטעם שאני הייתי רוצה שיהיה לחיים שלי.
אין לי עוד הרבה מה להוסיף. אני אסיים בקאבר:

שלכם,טד.

נ.ב.
"אני רק יודע שהקיר הזה נשבר, ואני... לא חוזר"

תגובה 1:

  1. אני אישית ממש לא חושבת שזה פוסט חסר פואנטה
    לעבור הלאה זה עוזר גם אם נשארים במקום
    אני בטוחה שגם הלהישאר במקום יביא איתו דברים טובים
    ובקשר לשיגרה תמיד אפשר לעשות אותה מעניינת יותר אוו פשוט לשנות כמה דברים

    השבמחק